קריפטומנז׳יה
בשנת 1970 ג׳ורג׳ הריסון, חיפושית לשעבר, שחרר לעולם את הלהיט הגדול שלו – My Sweet Lord שהוביל את מצעדי הפזמונים בכל רחבי העולם ודורג כשיר השנה לשנת 1971 בבריטניה. הוא לא דמיין שההישג הגדול יוביל אותו לתביעת גניבה ספרותית של רוני מאק שטען שהריסון גנב את מנגינת השיר שלו, He’s so Fine. התביעה שהתנהלה שנים בבתי המשפט בבריטניה הסתיימה כשבית המשפט פסק פיצויים לחברת ההפקה של רוני מאק והותיר את הריסון מעורער מכדי ליצור שוב.
בית המשפט גם קבע כי הריסון לא גנב את המלודיה במתכוון. הריסון האמין באמת ובתמים שהמוסיקה הזו היא פרי מוחו היצירתי הקודח. למעשה מדובר בתופעה קוגניטיבית נפוצה שכולנו סובלים ממנה – קריפטומנז׳יה (cryptomnesia).
תופעה בה בשל כשל בזיכרון (Memory error) אנחנו עלולים לייחס לעצמנו רעיונות ומחשבות של אנשים אחרים, ובצורה תמימה לחלוטין, אנו עלולים להעלות אותם כרעיונות ומחשבות מקוריים שלנו!
בשנת 1989 הפסיכולוגים האמריקאיים אלן בראון ודנה מורפי ביצעו מחקר על התופעה שנמשך על פני פרק זמן ממושך עם כמה קבוצות נבדקים שנפגשו כמה פעמים. הם מצאו ש-75% מהנבדקים ייחסו לעצמם רעיון אחד לפחות שלא היה שלהם ושעלה במסגרת המפגשים שהתקיימו בין הקבוצות.
קיימות שתי צורות זיכרון: זיכרון סמנטי – של ידע שרכשנו ואין לנו בדרך כלל מושג איפה רכשנו את אותו הידע בפעם הראשונה (למשל, שבירה מכינים מחיטה), וזיכרון אוטוביוגרפי, המתקשר ישירות לנסיבות הניסיון שלנו והוא מתעד את הקונטקסט שבו אירוע קרה לנו כולל נתונים כמו מקום, נוכחים, שעה ביום.
קריפטומנז׳יה הוא מצב שבו המוח מקטלג מידע בצורה שגויה והמידע נשמר במקום בצורה אוטוביוגרפית בצורה סמנטית.
לתופעה מאפיינים נוספים כגון העובדה שאנחנו עלולים ״לגנוב״ רעיון באופן לא מודע ממישהו שדיבר לפנינו בפגישה כלשהי, ככל הנראה בגלל סביבת העבודה השיתופית. ובנוסף, אנחנו יותר בסיכון ״לגנוב״ רעיון מאנשים שדומים לנו מבחינת המין, הגיל, המעמד.
לכל ארגון או חברה צרכים שונים ומגוונים ונשמח להשיב לפניות שלכם במייל או בשיחת ייעוץ ללא עלות: השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם!