על תרבות הסלשרים
|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
בעבר, היינו עושים דבר אחד. דבר אחד שלרוב גם היה מגדיר אותנו. אבא שלי מורה. אימא שלי רופאה. מקסימום – יש להם גם תחביב בהם הם משקיעים כמה שעות בשבוע, אחרי שעות העבודה.
אבל העולם משתנה, ואתו גם תרבות העבודה. שעות עבודה הפכו למושג אמורפי, וכולנו עובדים כל הזמן (אם תשאלו אותנו), או לא עובדים בכלל (אם תשאלו את המנהלים שלנו).
כבר לא נדיר למצוא אינסטלטור שהוא גם מנתח מוח, מנכ"לית שהיא גם מעצבת תכשיטים, או רופא שהוא גם עיתונאי.
לתופעה הזו יש שם – תרבות הסלשרים. היא קרויה ע"ש אותו סלש קטן, לוכסן, בעברית תקנית, המחבר בין הזהויות המקצועיות השונות של האדם. בטור זה נבקש להבין את התופעה ואת הגורמים לה, וגם לחשוב על היתרונות והחסרונות שלה עבור ארגונים.
"כל חיי עבדתי כמנהלת פרוייקטים במשרה מלאה, במקום עבודה מסודר, כולל החתמת כרטיס וישיבה במשרד בין 8:00-16:00." מספרת יעל (שם בדוי). "מקום העבודה נתן לי המון! בטחון, חברים, אתגר מקצועי, עניין וגם זהות מקצועית יציבה וברורה. אך תמיד הרגשתי קצת לא במקום. כאילו שהחתיכה של הפאזל לא יושבת בול. היום בדיעבד אני מבינה שהמסגרת קצת חנקה אותי." היא מספרת.
"מצד שני, במשך שנים לא ראיתי מוצא אחר. ההורים שלי שניהם שכירים שעבדו באותו מקום עבודה במשך 50 שנה, עד שיצאו לפנסיה. ידעתי שיש לי עוד כשרונות ותחומי עניין, רק לא חשבתי שאני יכולה להתפרנס מהם. ואז הגיעה הקורונה…" היא ממשיכה. "הקורונה הביאה לפיטוריי. ישבתי בבית ולא ידעתי מה הצעד הבא שלי. קיבלתי אבטלה, כך שהנושא הכלכלי לא היה העניין. זה היה משבר זהותי יותר מאשר מקצועי״.
מפה לשם, במהלך הישיבה בבית, יעל החליטה לקחת את תחביב היוגה שלה צעד אחד קדימה, ונרשמה לקורס מורים ליוגה. היא פתחה סטודיו ומלמדת בו במשך 3 ערבים בשבוע. בנוסף, היא ממשיכה לספק שירותי ניהול פרוייקטים ללקוחות פרטיים, אותם היא בוחרת על פי הזמינות והרצון שלה. שנים של התמקצעות בתחום ויחסי עבודה טובים עם הקולגות משכבר הימים, מאפשרים לה לעבוד, להמשיך לקבל יתרונות רבים שהיו במקום העבודה שלה, אך לאל המחוייבות המוחלטת לשעות עבודה ארוכות.
משבר הקורונה היה יריית הפתיחה עבור רבים מאיתנו אבל השנים שחלפו מאז, והטלטלות הרבות מאז (כולל המלחמה הנוכחית) הביאו לשינוי המשמעותי בזהות המקצועית של עובדים רבים. אנשים רבים גילו שחיי המשרד כבר לא מתאימים להם. הם פיתחו את התחביבים שלהם, והבינו שהם יכולים גם להתפרנס מהם. יתר על כן, הם הבינו שהפרנסה יכולה לבוא ממספר מקורות, ולא רק ממקום עיקרי אחד.
ניתן לומר שתרבות הסלשרים היא תוצר ישיר של העידן בו אנו חיים. זו תופעה מובהקת של דור ה-Y. הדור הזה מאופיין בכך שהוא לא מוכן להתחייב למקום עבודה שלא מקדם אותו, ולכן הוא יחליף מקומות עבודה בקצב גבוה בהרבה מבני דור הX. בנוסף, דור הY עסוק מאוד בעצמו – פיתוח אישי, חיי פנאי, איזון בין חיים לעבודה. לכן, רק טבעי שימצא מקורות פרנסה שונים שיכולים להשתלב בחיים, ולא להיפך.
גורם נוסף לתרבות הסלשרים הן התפחויות טכנולוגיות מהירות ובעיקר הרשתות החברתיות. אנשים מציגים את מרכולתם תחת כל פוסט רענן ברשתות החברתיות. הם מציגים תמיד תמונת הצלחה – נוודות דיגיטלית, ריטריט כזה או אחר, סדנת התפתחות אישית אותה הובילו. לצד בעיות שזה יוצר, יש גם יתרון גדול בשפע הזה. אנשים מקבלים רעיונות וגם אומץ לממש את החלומות הכמוסים שלהם, ולהתפרנס מהם.
לתרבות הסלשרים יש מספר יתרונות גם עבור מקומות עבודה והיא מביאה איתה גם מודל חדש של עבודה – עבודה מהבית, שלאט לאט הפכה לעבודה היברידית. נכון שהיום מקומות העבודה לא ששים לאפשר לעובדים עבודה מוחלטת מהבית, אך רבים מהם מבינים שיום או יומיים בשבוע מהבית יאפשרו להם לקבל עובדים נמרצים ויעילים יותר. ארגון שישכיל לא רק לאוורר את עובדיו במודל עבודה היברידי, אלא גם יאפשר להם להביא את התחביבים והכשרונות שלכם לתוך המשרד, ייצא נשכר.
איך עושים זאת? בכל דרך יצירתית אפשרית. אם יש לכם עובד שהוא גם צלם חובב, הציעו לו להשתמש בשירותי הצילום שלו, בתשלום כמובן, באירועי המשרד, במקום להזמין צלם חיצוני. אם יש לכם עובדת שבצד עבודת היום שלה יש לה סדנאות שוקולד, הזמינו ממנה סדנה כזו ליום הבא של גיבוש הצוות. שקלו לתת לעובדים מספר ימי לימודים לטובת התחביבים שלהם, ובקשו מהם להביא אותם לישיבות צוות. היתרונות של פעולות כאלה הם אינסופיים. הם יחזקו את תחושת הערך של העובדים, את השייכות ואת הנאמנות שלהם.
כפי שזה נראה כרגע, תרבות הסלשרים כאן כדי להישאר; נסו להוציא ממנה את המקסימום. זה ייטיב עם עובדים, מנהלים וארגונים.
דברו איתנו על אסטרטגיה, יחסי ציבור ודיגיטל!
השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם
רוצים עוד? הירשמו לניוזלטר שלנו ונגיע לתיבה שלכם פעם בשבוע!