כשהקבוצה מסכימה – פרדוקס אבילין
כמה פעמים הגעתם לסיטואציה שבה כל מי שמסביבכם מסכים על משהו, אבל יש תחושה קלה בבטן שכולם היו מעדיפים משהו אחר? מתברר שזה לא רק אתם. פרדוקס אבילין (Abilene), תופעה שגילה ג'רי הארווי בשנות ה-70, עוסק בדיוק בזה: מצב שבו קבוצת אנשים מקבלת החלטה שאיש מהם לא רוצה באמת, כי כל אחד מניח בטעות שהאחרים בעדה.
הסיפור שהוביל את הארווי להגדיר את הפרדוקס הזה החל בארוחת ערב משפחתית ב-1961, בטקסס. יום חם, אבק באוויר, ופתאום מישהו זורק רעיון: לנסוע לעיר אבילין לארוחת ערב במסעדה, מרחק של שעתיים. כולם מהנהנים, עולים למכונית, וסובלים מהחום והדרך המפרכת. כשחזרו, מישהו העז לומר שהוא בעצם לא רצה לנסוע. מהר מאוד גילו שגם אף אחד אחר לא באמת רצה את זה; כל אחד חשב שזו יוזמה של האחרים, ופשוט זרם כדי לשמור על ההרמוניה. ככה בדיוק קבלת החלטות קבוצתית מסתבכת.
מה שמיוחד בפרדוקס הזה זה שהוא קורה אפילו בצוותים חכמים ומנוסים. החרדה מהפרת הקונצנזוס או פגיעה בתחושת השייכות היא כל כך חזקה, שאנשים לפעמים יעדיפו לשתוק גם במחיר של ויתור על הרצון וההיגיון שלהם. אז כל קבוצה יכולה למצוא את עצמה נוסעת ל"אבילין" הפרטית שלה, גם אם כל אחד העדיף בכלל להישאר בבית.
אי אפשר להתעלם מהאקטואליה של הפרדוקס הזה, במיוחד בתקופה של תחושה של בועה סביב תעשיית הבינה המלאכותית. הרבה חברות קופצות ראש ומצהירות על מהפכת ה- AI מבלי שמישהו באמת מבין מה הערך, מי צריך, ומה הסיכונים. אף אחד לא רוצה להיות זה שמרים את היד ושואל, "רגע, זה באמת מתאים לנו? אנחנו צריכים את זה או שאנחנו חוששים לפספס את הרכבת?". פעמים רבות, התחושה של "כולם שם", מספיקה כדי להניע מהלך, גם כשהבטן מתהפכת.
במילים אחרות, אנחנו רואים סביבנו שיחות, ישיבות, וטורים מקצועיים מלאי הערצה ל-AI וחשש מפניו, אבל האם כל המשתתפים שם משוכנעים לגמרי שזה הדבר הנכון? או שזה עוד מקרה שבו אף אחד לא עוצר את הריצה לאבילין?
כדי להימנע מ"נסיעה לאבילין" בעבודה, חייבים ליצור תרבות ארגונית שבה מותר ורצוי להביע ספקות ורגשות לא נוחים. זה לא רק להגיד "הדלת פתוחה", אלא ממש לעודד ביקורת ושאלות אפילו כשזה מאתגר את דעת הרוב. כדאי לבקש במפורש מכל אחד להציג גם מה לא עובד בעיניו, לייצר מרחב שבו אין סנקציות על אי-הסכמה, ואפילו לתת דוגמה אישית מלמעלה ולשתף בהתלבטויות ולהודות בקול כשיש חוסר ודאות.
מנהלים צריכים להיזהר מלאותת שהם רוצים תשובה מסוימת ולהקפיד שכולם משתתפים, במיוחד השקטים. אפשר גם להטמיע מנגנונים שיבדקו מדי פעם בדיסקרטיות האם קיימות הסכמות מדומות בצוות. בסוף, הכוח נמצא ביצירת שיח שמכבד ספק ושאלת שאלות, ולפעמים כדאי לעצור לרגע כדי לבדוק האם הרצון הקבוצתי הוא אמיתי או רק תחושה.
אתם טובים ורוצים שכל העולם ישמע על זה?
השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם!