בועת ה-AI והשקעות מעגליות: תמרורי האזהרה שכל מנכ"ל חייב להכיר
|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
האם בועת ה-AI עומדת להתפוצץ? שאלת השאלות שכנראה מעסיקה כמעט כל מנכ"ל בעולם הטכנולוגיה, ובהחלט בצדק. הסכומים שמוזרמים היום לסקטור הזה גורמים אפילו למשקיעים הוותיקים ביותר להזיע. NVidia מזרימה 100 מיליארד דולר ל-OpenAI, ששותפה גם ל-AMD, ומיקרוסופט גם שותפה וגם לקוח-על של כמעט כל שחקן בזירה – והיד עוד נטויה. דיווחים מראים שכמעט שני שלישים מההשקעות בארה"ב הלכו לסטארטאפים בתחום ה-AI בחודשים האחרונים. אבל עם כל ההתלהבות, יש לא מעט 'דגלים אדומים' שמתחילים להתנוסס.
קצת היסטוריה, תמיד כשנכנסת לשוק טכנולוגיה חדשה ומרעישה, הכול נראה כמו ריצה למיליון. מי שהיה כאן ב-1999, זוכר היטב את הימים בהם שמות כמו Pets.com או AOL נחשבו הצלחה ודאית . ואז > 💨 פוף. העשור המשוגע ההוא נגמר ב'בועת הייטק' והותיר אחריו שרידים בדמות כבלים תת-ימיים שלא נעשה בהם שימוש במשך עשרים שנה. גם אז היו המון השקעות מעגליות ומינוף חסר אחראיות.
עכשיו – זה אחר לגמרי, אבל הדפוסים דומים. מסע הקפיטל העצום מרוכז בידיים של חמישה-שישה תאגידי-על. אם אחת ההבטחות הגדולות של AI (למשל, השקעות ענק בדאטה סנטר) לא תתממש, מספיק משבר קטן באחת מהחוליות כדי ליצור אפקט דומינו. המערכת נעשתה סופר-רגישה. מיקרוסופט אחראית על כמעט 20% ממחזור ההכנסות של NVIDIA בשנה האחרונה; דיל אחד גדול, ואפשר לראות גל ירידות חד שאף אחד לא מצפה לו.
אז מה שונה הפעם? קודם כל, בהשוואה לדוט-קום – החברות הגדולות באמת רווחיות. NVidia, מייקרוסופט, TSMC, ושות – רובן רווחיות ברבעונים טובים וההכנסות ברורות (חוץ, אולי, מ-NVidia עצמה). אבל בשוק של ״הלא מונפקות״ OpenAI, Anthropic ועוד – המספרים נראים לא מעוגנים במציאות. ולמה זה מורכב? כי החברות הללו עושות 'הזרקה הדדית' של כסף – משקיעות אחת בשנייה, מעלות שווי, מגייסות לפי שווי מנופח – וכל זה מגיע לתאגידי-העל שהן קונות מהן ציוד, ענן, מחשוב.
ההשקעות המעגליות הללו מזכירות מאוד מודלים של ערפל, לא בדיוק פירמידה – אבל כשחברה כמו OpenAI מרימה סבב של מיליארדי דולרים מאותם גורמים שמוכרים לה את התשתית, היתרון הבריא של תחרות ושוק חופשי פשוט מתמוסס. זו מערכת כמעט סגורה, שמנפחת את השווי שלה על גב הון זול, תקוות, והרבה FOMO – פחד להישאר מאחור. מנכ"לים מדברים על "אם תפשל, לא תשיג את המהפכה, ואם תגזים – תיפול חזק". אין כאן מקום לאדישות.
עוד משהו שמייחד את בועת ה-AI הנוכחית, הוא הגבול הזה בין חזון למציאות שמטושטש במיוחד. מצד אחד, כן רואים שיפור בהיבטים כמו קידוד אוטומטי או סיוע לכותבים ויוצרי תוכן, אפילו 30-40% יעילות גבוהה יותר. מצד שני, עם כל הכבוד לדיווחים ולפיילוטים, התמונה בשטח הרבה פחות מרשימה: מחקרים מראים ש-95% (!) מהחברות שהשקיעו במיזמי GenAI בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, לא הצליחו לייצר החזר ברור על ההשקעה.
פה מגיעה נקודת התורפה, השקעות התשתית העצומות (דאטה סנטרים, שבבים, חשמל), עולות הון עתק, ויתכן שממש עוד רגע יגיע שדרוג טכנולוגי (למשל שבב חסכוני במיוחד או קפיצה קוונטית), וישאיר עשרות מיליארדים של "פס ייצור" לא רלוונטיים. בדיוק כמו שהסיב האופטי של שנות ה-90 הפך כמעט בן לילה למיותר.
בעניין השוק הפיננסי, מה שמחזיק את מירוץ המניות של AI למעלה, זו התקווה שהצמיחה תימשך. נכון להיום, מניות הקפיטל מבוססות בעיקר על פוטנציאל ולא על תזרים מזומנים מוכח. אם מחר הסנטימנט משתנה, מספיק שמפתחת אחת מפספסת יעד, כל השרשרת במורד עלולה להיכשל, מה שמייצר בדיוק אותה רגישות פגיעות כמו בימים של משבר הייטק ב-2000 או של הסאב פריים ב-2008.
ואיך כל זה אמור לעניין מנכ"לים? חשוב להבין: החכמה היום היא לא להיות אופטימי חסר תקנה, אבל גם לא שלילי במיידי. מי שנזהר מדי, עלול לפספס מהפכה אמיתית שתהפוך לצורך תחרותי בסיסי, מי שמסתער בלי בלמים, עלול להפוך לסיפור של כישלון קולוסאלי. לדוגמה, ענקיות כמו מיקרוסופט ואמזון משקיעות הון עתק בפתרונות ענן ל-AI אפילו במחירי הפסד, רק כדי לתפוס שוק, ואילו חברות בלי תשתית או תזרים, שורדות רק בזכות הייפ ושיווק.
אז אחרי שהבהרנו עד כמה קל להיסחף אחרי הטרנדים והמספרים הגדולים, כדאי רגע לעצור ולדבר פרקטיקה: איך בעצם עושים את זה נכון? כלומר, איך מכניסים AI לארגון בצורה שבאמת מייצרת ערך ולא סתם עוד יוזמה עם מצגת יפה והרבה תקוות.
השלב הראשון – תכלס, להתחיל בקטן ובמדיד. עזבו חלומות על רובוטים משני עולם. במקום זה, בוחרים תהליכים עסקיים מאוד ממוקדים, כאלה שיש בהם המון חזרתיות או בזבוז זמן ידני – לדוגמה, אוטומציה של מענה ללקוחות, חיפוש חכם במסדי נתונים, אופטימיזציה של מלאים. מריצים פיילוט אמיתי, בוחנים שורה תחתונה: האם הושג שיפור מדיד בביצועים, בזמן, בעלויות, בלי פגיעה באיכות.
שלב שני – לשים על זה מישהו מההנהלה. קבלת החלטות על כלים וטכנולוגיות AI לא מתחילה ונגמרת ב-IT או במחלקת חדשנות. רק כשיש להנהלה בעלות אמיתית על התהליך, והיא בוחנת לא רק את הגימיק אלא האם יש ערך ללקוחות, אפשר להבטיח שזה לא סתם קמפיין שיווקי.
ואולי הכי קריטי – להפוך את העובדים לשותפים. לא להנחית מערכת בינה מלאכותית שמחליפה אנשים, אלא להסביר איך הכלי אמור לשדרג את העבודה שלהם, לחסוך משימות ששוחקות ולטפח את החוזקות האנושיות שה-AI לא יוכל להחליף. להשקיע בהדרכות, לבנות סביבת התנסות בטוחה ולייצר פתיחות לשיח ולשיפור מתמיד.
עוד טיפ שחוזר בכל ארגון שעושה את זה נכון – בוחרים כלים ותהליכים שקל להחליף או להתאים אם משהו לא עובד. לא נועלים את עצמכם לספק בלעדי, לא קונים תשתית ב־20 מיליון דולר כי זה “הדבר הבא”, אלא בודקים גמישות, התממשקות למערכות קיימות ואת היכולת לשלוט בידע ובנתונים.
בסוף, ארגון שמטמיע AI מתוך ראייה של ROI, שותפות עם העובדים ויכולת לשנות מהר כשהשוק משתנה, הוא זה שיצליח להרוויח מהמהפכה ולא לרדוף אחרי הזנב של עצמו.
לא כדאי לפחד מאופטימיות – צריך פשוט לשאול כל הזמן, האם אני מזהה ערך ייחודי, ביקוש אמיתי, תזרים מוכח? או שאני רק מצטרף לעדר שרץ אחרי הבאזזזז הבא.
אתם טובים ורוצים שכל העולם ישמע על זה?
השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם!